בשנת 2017 יצא בתרגום לעברית, בהוצאת ידיעות אחרונות, ספר בשם "מאחורי עיניה" מאת סופרת בריטית שמעולם לא שמעתי עליה לפני כן בשם שרה פינבורו.
הספר הזה סיקרן אותי מאד וכשהתחלתי לקרוא אותו לא ידעתי לאין בדיוק אני נכנסת..העלילה התמקדה במשולש רומנטי בין לואיז, אם חד הורית מבולבלת וחסרת ביטחון, הבוס המצודד שלה דיוויד ואשתו הצעירה היפיפייה, השברירית והדיכאונית, אדל.
כצפוי בז'אנר הרומנטי: לואיז מתאהבת בדיוויד והצלע השלישית בעלילה אדל, מתחברת איתה וגורמת ללואיז רגשי אשמה קשים, עד כאן זה נראה כמו סיפור רגיל על אהבה אסורה עד שהטוויסט בסוף הסיפור הופך את כל הקערה על פיה וגורם לקורא לשחזר שוב מההתחלה מה היה לנו שם בעצם.
על אף הדעות החלוקות, אני אישית אהבתי מאד את הספר ולכן ניגשתי לסדרת הטלוויזיה המבוססת על הספר שעלתה ב 17 לפברואר 2021 לנטפליקס בחששות כבדים.
הסדרה התחילה טוב, עם הבטחה גדולה ועד הפרק השני עוד היה שם משהו שהצליח לסקרן אותי. השחקנית שגילמה את אדל (הזכירה לי קצת את נינט) הצליחה להעביר תחושה מצמררת אבל עדיין משהו במשחק שלה היה קצת אנמי, כנ"ל לגבי השחקן שגילם את דיוויד בעלה (חתיך אבל היה בו משהו קצת יבש).
אפשר להגיד שהשחקנית סימונה בראון שגילמה את לואיז היתה בעצם היחידה שהצליחה להרים את העלילה למעלה אבל בהמשך היו הרבה קטעים מעייפים שלא ממש הצליחו להעיף את העלילה ולהעיר אותה משנת היופי. הסדרה הייתה מאד נאמנה לספר, כמעט בכל מובן, מלבד לואיז שהיתה רזה בסדרה ובספר היא הייתה אישה קצת יותר מלאה.
מיני הסדרה הזאת מונה שישה פרקים בני 50 דקות והעברתי אותם בכייף אבל אני נאלצת להודות כמו תמיד, שהספר היה הרבה הרבה הרבה יותר מרתק מבחינתי והותיר בי חותם יותר עמוק מהסדרה.

לינק לסקירה שלי על הספר: https://bit.ly/3rGJUMS

טריילר לסדרה:

חגית בן-חור

ברוכים הבאים לבלוג הסקירות שלי