גם לנו יהיו פרחים – פאם ג'נוף

גם לנו יהיו פרחים
סופר/ת:
Published: 2022

החופש נמצא במקום שבו את מוצאת אותו.

קרקוב, פולין, שנת 1942.
סיידי גאלט היא נערה בת 18 שמתגוררת עם הוריה בגטו. סיידי נראתה צעירה מאד לגילה והוריה העדיפו שהיא תסתתר במהלך היום בעליית הגג ולא תצא לעבוד בעבודת כפיים קשה שתחליש אותה עוד יותר.
כאשר יום אחד כל ילדי הגטו נלקחים באכזריות מביתם ללא אישור הוריהם, סיידי מצליחה להסתתר ולהציל את עצמה וכבר באותו יום הוריה מבינים שזה רק עניין של זמן עד שלושתם יילקחו אף הם מביתם והם מנסים לעשות הכל כדי לשרוד ולא למשוך אליהם תשומת לב מצד הגרמנים. שנה לאחר מכן כשהגטו מתחיל להתרוקן מיהודים, אביה של סיידי נעזר בפועל ביוב שמעביר את כל בני המשפחה מתחת לאדמה ומסתיר אותם במנהרות הביוב מתחת לעיר. שם סיידי פוגשת לראשונה את משפחת רוזנברג שמכילה את שאול הצעיר, אביו וסבתו המבוגרת בובע. שתי המשפחות מנסות לשרוד כמה שיותר מתחת לאדמה אבל החיים בביוב הם קשים מנשוא. הם מנסים לשרוד בלכלוך, בתנאים הסניטריים הקשים, בלי אוכל, לשרוד שיטפונות בחורף וקור נוראי וגם לשמור על שקט כדי שהגרמנים שמסתובבים ברחוב מעליהם לא ישמעו אותם.

אלה שטפנק היא נערה פולניה בת 19 שמתגוררת בקרקוב ונהנית להעביר את זמנה בטיולים ברחובות העיר העתיקה או בישיבה עם חברים בבתי קפה אבל מאז שהגרמנים כבשו את העיר, אנשים פחות הסתובבו ברחוב והחיים חסרי הדאגה הפכו למלחמת הישרדות. לאחר שאביה של אלה נהרג במלחמה, אמה החורגת והמרשעת הפכה את הבית למקום מפגש עבורה עם קצינים גרמנים ואלה לא הרגישה נח להימצא בחברתה והעדיפה לברוח מהבית כמה שיותר. אלה הרגישה בודדה מאד, במיוחד מאז שהארוס שלה קריס נטש אותה מיד לאחר שיצא למלחמה ומאז לא נשמע קולו. יום אחד הגורל מפגיש אותה עם נערה שמסתתרת בביוב והקשר הגורלי הזה מהווה משענת לכל אחת מהנערות בימי המלחמה הקשים. אלה וסיידי מתגעגעות כל אחת לימים יפים, הן מתגעגעות לחברים, לטיולים בשמש מבלי לפחד מקצינים גרמנים מטילי אימה, להרגיש חופשיות ומשוחררות. כל אחת מהן חיה בכלא משלה והנשמות הבודדות של שתיהן מתאחדות אבל האם הן יצליחו לצאת מהמלחמה הזאת בשלום?

הפרקים נעים בין אלה לסיידי. שתיהן בנות אותו גיל, מתגוררות באותה עיר, באותה תקופה קשה, אבל חיות בשני קצוות המתרס וכל אחת מהן מתמודדת עם דרמות וטרגדיות משלה.
אהבתי את כל אחת מהן ולמרות שכלפי חוץ הן נראו שונות, עדיין הרקע האישי שלהן היה מאד דומה ושתיהן שיוועו לחום, אהבה, חיבוק וחיים נורמליים שכל נערה בגילן צריכה לחיות.
קראתי את הספר בלילה לפני השינה וממש לפני שעצמתי את העיניים חשבתי על סיידי שהסתתרה בביוב הקר והמצחין בזמן שאני מתכרבלת לי במיטה החמה והנקייה שלי, המחשבה על זה עשתה לי צמרמורת.
קראתי את שאר ספריה של פאם ג'נוף שתורגמו לעברית: "סיפורו של יתום" ו"הילדות האבודות של פריז" אבל הספר הזה היה בעיני הספר הכי מוצלח שלה. הייתי מרותקת לעלילה ולא יכולתי להניח את הספר לרגע מהיד עד שהגעתי לדף האחרון. כל פרק היה יותר מסקרן ומרתק מקודמו וממש הרגשתי כאילו שאני נכנסת לדפי הספר ונמצאת בקרקוב בזמן המלחמה עם הבנות האמיצות.
"גם לנו יהיו פרחים" זהו ספר שחושף אכזריות קשה אל מול רגעים קטנים של חסד וטוב לב מצד אנשים זרים והוא בעיקר נוגע בחברות אמיצה ומרגשת בין שתי נשים בתקופה הכי קשה בהיסטוריה – ספר חובה!

קריאה מהנה.

כתיבת תגובה

Rate this review