האלף בית של זופיה – מוניקה הסה

האלף בית של זופיה
סופר/ת:
הוצאה:
Published: 2022

אנחנו חייבים לסלוח לעצמנו על הדברים שעשינו על מנת לשרוד. הדברים ששברנו. הדברים ששברו אותנו.

סיום מלחמת העולם השנייה באוגוסט של שנת 1945 תופס את סופיה לדרמן בת ה-18 לא מוכנה. היא נמצאת בתת משקל, עייפה ומבולבלת ולמרות שהחיילים הרוסים טוענים שהכל נגמר, לזופיה אין לאין לחזור.
לפני שלוש שנים זופיה וכל בני משפחתה יחד עם שאר התושבים היהודים בעיר, נלקחו מהגטו בסוסנוביץ שבפולין ועברו מיון עד שנשלחו למחנה בירקנאו.
במחנה הם התחלקו לשתי קבוצות. כל בני משפחת לדרמן נשלחו שמאלה למשרפות ורק זופיה ואחיה הצעיר אבק שנחשבו ל"ברי המזל" נשלחו ימינה לעבודות כפייה. זופיה לקחה את אבק תחת חסותה והבטיחה לו שתמיד תשמור עליו.
ליום הולדתו התשיעי היא רקמה בתוך הז'קט שלו את סיפור המשפחה שמסופר לפי אותיות ה – אלף בית. כל אות סימנה שם של קרוב משפחה אחר או משהו שהיה קשור למשפחה כדי שככה אבק תמיד יזכור את כולם.
כנראה שכבר אז זופיה הרגישה שמשהו רע עומד להתרחש והחליטה לרקום את ההיסטוריה המשפחתית בתוך המעיל. בהמשך המלחמה אבק נשאר בבירקנאו וזופיה נשלחה למקומות אחרים והפכה בסופו של דבר לאסירה במחנה גרוס-רוזן.
מאז הפרידה מאבק היא לא שמעה ממנו יותר. אבק אמור להיות כבר בן 12 והיא מקווה שעכשיו כשהמלחמה הסתיימה, היא תוכל למצוא אותו.
זופיה חוזרת לביתה בסוסנוביץ ושם היא מגלה שבבית השתכנו בזמן המלחמה זוג גרמני וכל החפצים של משפחתה אינם. היא מקווה שאבק יגיע אף הוא לבית אבל כשהיא חוזרת לעיר שלה היא מוצאת עיי חורבות ומגלה שכמעט ולא נותרו ניצולים יהודים וגם אלה שהיו בבירקנאו לא ראו שם את אבק.
זופיה מחליטה לצאת למסע חיפוש אחר אחיה האובד ומגיעה למחנה עקורים במינכן אבל שם היא מבינה שהתהליך למציאתו הוא לא פשוט והיא לא תוכל להסתובב בכל אירופה כדי לגלות מה עלה בגורלו אלא לשבת ולכתוב מכתבים לכל הארגונים שמנסים לסייע לניצולים שמחפשים את קרוביהם. כשהיא נעה בין ייאוש לתקווה, זופיה מתחברת במחנה עם אנשים נוספים שמנסים לשרוד אחרי המלחמה ולאחר האובדן, כל אחד עם הסיפור הכואב שלו אבל האם היא תצליח בסופו של דבר להתאחד עם אבק שלה?

הפרקים נעים לתוך חייה של זופיה ומחולקים מהאות A ועד לאות Z.
דמותה של זופיה היתה מרגשת מאד, היא היתה נערה אמיצה, מוכשרת ברקמה ותפירה ורדופת זיכרונות (טובים ורעים) שליוו את דמותה לאורך כל העלילה. אהבתי את הנאמנות שלה כלפי אחיה והמאבק שלה למצוא אותו בכל מחיר. עלילת הספר הצליחה לסחוף אותי לתוך חייה של זופיה ולתוך חייהם של הניצולים שזה עתה שוחררו מהמחנות ועכשיו הם לא יודעים לאין הם ממשיכים מכאן. הבית שהם הכירו כבר לא נשאר אותו הדבר, הם לא יודעים מי מבני משפחתם נותר בחיים והם צריכים למצוא את הדרך לשרוד גם אחרי המלחמה ולהמשיך את החיים שנעצרו מרגע שהמלחמה החלה כאילו שכלום לא קרה. לאחר השחרור, אירופה מצויה בכאוס גדול והיא מוקפת באנשים שבורים שמנסים להפיח תקווה במה שנותר להם. הסופרת מוניקה הסה הצליחה לרגש אותי בספרה "נערה במעיל כחול" אבל הספר הזה אפילו ריגש אותי יותר. בכיתי הרבה בסוף הקריאה, הייתי מרותקת לעלילה, הופתעתי מההתפתחות של הדברים ואהבתי לקרוא הפעם על ספר שהמחיש את מה שקרה לשורדי השואה לאחר המלחמה ברחבי אירופה ואת הדרך שלהם לנסות ולמצוא פיסות של חיים אחרי המראות הקשים והריחות של המוות שרדפו אותם. הספר מתאר את שבריריות החיים ובסופו של דבר החיים שלנו מורכבים מרצף של זיכרונות, חלקם טובים, חלקם רעים ורובם בלתי נשכחים – חובת קריאה!

קריאה מהנה.

כתיבת תגובה

Rate this review