החנות למכשירי כתיבה בטהראן – מרג'אן כמאלי

החנות למכשירי כתיבה בטהראן
Published: 2022

גורלנו חקוק על המצח כשאנחנו נולדים.

שנת 1953
רויא כיהאני היא נערה בת 17 שמתגוררת בטהראן יחד עם הוריה ואחותה זרי.
אביה תמיד חלם שבנותיו ירכשו השכלה כדי להצליח ובאותה שנה איראן התחילה להתפתח והמלך שלהם קידם את זכויות הנשים וגם ראש הממשלה מוחמד מוסדק נבחר בבחירות דמוקרטיות ובני משפחתה של רויא תמכו בשלטונו ובחזית הלאומית.
רויא ואחותה למדו בבית הספר התיכון הטוב ביותר לבנות בטהראן ואביהן עודד אותן ללמוד מקצועות ריאליים כדי להצטרף בעתיד למעמד הגבוה ביותר של בעלי המקצועות החופשיים באיראן אבל רויא רצתה רק לקרוא רומנים מתורגמים ואחותה הצעירה רצתה להתחתן עם גבר עשיר ולרקוד טנגו וואלס.
המקום האהוב ביותר על רויא בכל טהראן היה החנות למכשירי כתיבה ששכנה בדיוק מול בית הספר.
החנות הזאת היתה מבחינתה מפלט של שקט והשכלה מכל הרעש שהתחולל בחוץ של פילוגים פוליטיים, ויכוחים והפגנות רחוב בעד ונגד הממשל הקיים.
באחד הימים שבהם רויא היתה בחנות למכשירי כתיבה, היא פגשה שם לראשונה נער מסתורי בשם בהמן אסלן.
כשרויא שאלה את מנהל החנות מיהו הנער הזה, הוא ענה שזהו הנער שרוצה לשנות את העולם.
רויא לא הפסיקה לחשוב על בהמן, הוא סיקרן אותה ובשבועות הבאים היא המשיכה להיתקל בו שוב ושוב בחנות.
בהמן היה פעיל פוליטי והוא נהג להפיץ מאמרים בעד הממשל של מוסדק ונגד המתנגדים הקומוניסטים.

רויא ובהמן המשיכו להתקרב זה לזו ורויא התאהבה בו אבל אחותה הזהירה אותה מפניו כי היא הרגישה שהפעילות הפוליטית שלו עלולה לסבך יום אחד את שניהם.
לאחר חודשים של זוגיות בהמן הציע נישואים לרויא והיא היתה נרגשת והשיבה לו בחיוב.
בהמן החליט להתחיל לעבוד בסתיו בעיתון פוליטי, היה חשוב לו להשפיע ולעשות הכל כדי שהמצב במדינה יתייצב אבל רויא חששה מזה וגם אמה ואחותה.
רויא ובהמן תכננו תוכניות לעתיד, הם היו נרגשים לקראת החתונה הקרבה ולמרות שרויא חששה להתחיל בחיים חדשים, הרחק מהוריה, היא היתה מאושרת להפוך ולהיות אישה נשואה לגבר שהיא אוהבת אבל את אושרם העיב צילה של אמו שלא אהבה כלל וכלל את השידוך הזה וגם צילה של האישה שהיתה מיועדת להינשא לבהמן לפני רויא.
במהלך ההכנות לחתונה בהמן נעלם יום אחד אבל המשיך ליצור קשר דרך מכתבים עם רויא, מספר שבועות לאחר מכן הוא ביקש להיפגש איתה בכיכר העיר אבל דווקא באותו יום כל העיר היתה סוערת וגועשת בעקבות מפגינים שניסו למנוע או להאיץ בהפיכה של הממשל. רויא לא פגשה את בהמן באותו יום והגורל הפריד ביניהם לנצח וכך כל אחד מהם פנה לדרך אחרת.
שישים שנה לאחר מכן רויא כבר היתה נשואה במשך שנים רבות לבעלה וולטר ארצ'ר והתגוררה במסצ'וסטס אבל יום אחד בהמן נכנס במפתיע שוב לחייה ועכשיו היא היתה צריכה לסגור את המעגל שנותר פתוח.

הפרקים נעים בין שנת 1953 וחייה של רויא בטהראן לבין ההווה של שנת 2013 וחייה כאישה נשואה בשנות השבעים לחייה כשהיא מתגוררת בארה"ב.
עלילת הספר היתה מרתקת וסוחפת מהדף הראשון ועד לדף האחרון ודמותם של רויא ובהמן היתה מרגשת מאד.
הסופרת מרג'אן כמאלי ארגה כאן עלילה יפה ומרגשת ולקחה אותנו לטהארן של שנות החמישים. לחיים בצל הדמוקרטיה, למאכלים והתבשילים הייחודיים, למסורת, התרבות, הדת, המעמדות החברתיים, השידוכים, המנהגים, הלבוש והשפה.
הספר נגע באהבה מוחמצת וחיים של פשרה והסתיר סודות לא צפויים שהתגלו רק לקראת סוף העלילה. הספר גרם לי לתהות ולשאול את עצמי מה באמת צופן לנו הגורל ואיך חיינו היו נראים אם היינו בוחרים אחרת?

קריאה מהנה.

כתיבת תגובה

Rate this review

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. אנגוס ואן גרייונברוק

    האמת לא ממש אהבתי. סיפור סנטימנטלי , קצת מוגזם מה שהסופר יצר מדמותה של אימו של בהמן.
    הכתיבה גם מסוכרת ונשענת יותר מדי על הדרמות שבסיפור , מה שהופכו לכבד ומוגזם ביתר שאת.