המסע של צילקה – הת’ר מוריס

המסע של צילקה
סופר/ת:
הוצאה:
Published: 2021

שחרור באמצעות עבודת כפיים.

בשנת 1945 הסתיימה מלחמת העולם השנייה ובמחנה הריכוז אושוויץ בירקנאו היה כאוס גדול.
היו אנשים שניצלו ושוחררו, חלקם הוצאו להורג בחיפזון ע”י הנאצים שנמלטו כדי להציל את חייהם והייתה גם בחורה אחת יהודיה בת 18 בשם צציליה “צילקה” קליין.
צילקה שהגיעה למחנה מצ’כוסלובקיה לפני שלוש שנים נחקרה ע”י החיילים הסובייטים שחשדו שהיא הייתה מרגלת בגלל יופייה, הידע הרב שלה בשפות ועצם זה שהנאצים חסו על חייה, והם החליטו לשלוח אותה לכלא בקרקוב, שם נגזר דינה והיא הורשעה בשיתוף פעולה עם האויב ונידונה ל 15 שנים של עבודת פרך.
צילקה נשלחת לגולאג וורקוטה שבסיביר (הגולאגים נועדו להעניש פושעים ולדכא את מתנגדי המשטר הסובייטי)
שם היא מנסה לשרוד עם עוד אסירות פוליטיות והיא מיד מתחברת ליוזי בת ה-16 מקרקוב ונותנת לה עצות מועילות לאחר שחוותה כבר את הנורא מכל באושוויץ.

צילקה עוד לא התאוששה מהזוועות שעברה באושוויץ וכבר היא עוברת למחנה לא פחות גרוע בחסות האכזריות של הרוסים ואם אושוויץ היה גיהנום עלי אדמות אז מחנה וורקוטה נחשב לגיהנום הלבן.
צילקה נכנסת מיד ללב של שאר חברותיה לחדר וגם ללב כל מי שנמצא סביבה, היא מעדיפה לא להתבלט אבל המראה שלה, הנחישות, התושייה והשפות הרבות שהיא דוברת, מצילים אותה גם במחנה הסיבירי.
חברויות נפרמות ונרקמות בין הנשים וצילקה מנסה למצוא את מקומה בין שאר האסירות והיא צריכה להתרגל לכללים חדשים, חוקים ומעמדות והיא שוב מאבדת את זהותה והופכת לעוד מספר.
צילקה ושאר האסירות במחנה מצויות במלחמת הישרדות יום יומית, הן סובלות מקור סיבירי מקפיא, רעב, התעללות מצד גברי המחנה, אונס, מכות ופציעות, השפלות ועבודה קשה, לילות החורף ארוכים וחשוכים וימי הקיץ לבנים, מלאים באור ומקשים על השינה.
הנשים מלאות יוזמה ותושייה ועושות הכל על מנת לשרוד ולמרות הקשיים הרבים בדרך, הרצון לחיות גובר על הייאוש והכניעה למוות.

העלילה נעה בין חייה הקשים של צילקה במחנה וורקוטה ומלחמת ההישרדות שלה, לבין פלשבקים שמכילים זיכרונות מצולקים משהייתה באושוויץ.
דמותה של צילקה הייתה מרגשת ומעוררת השראה והיא הצליחה להיכנס לי ללב כבר על ההתחלה, דמותה האמיצה ליוותה אותי גם כשעשיתי הפסקות כדי להכיל את הזוועות שמתוארות בספר המטלטל הזה.
במובן מסוים היא הזכירה לי את לאלי סוקולוב, גיבור הספר “המקעקע מאושוויץ”, שניהם היו אמיצים, חזקים בעלי קסם אישי והם תמיד היו מוכנים להקריב את עצמם למען אחרים.
בספר תוארו הרבה מקרי אכזריות אבל גם לא מעט רגעים קטנים ומרגשים של חסד, מסתבר שלאכזריות וחוסר אנושיות אין מדינה או גזע, אנשים יכולים להיות אכזריים בכל מיני צורות וכבר קראתי בעבר שהסובייטים באותה תקופה היו לא פחות אכזריים מהנאצים וגם סטאלין, על אף שהצטייר כגיבור בסוף מלחמת העולם השנייה, היה לא פחות מרושע מאויבו המושבע היטלר.
על המחנות בגולאג קראתי בעבר בספר אחר שקראתי וסקרתי בעבר שנקרא “ניצחון בלתי אפשרי” שמתאר את חייו הסוערים של האסיר הסובייטי אנטולי רובין (יצא בהוצאת ניב).
הספר היה מרתק, מצמרר, מרגש (אי אפשר היה לעצור את הדמעות), מעצים ומבחינתי זהו ספר חובה לקריאה.

קריאה מהנה.

כתיבת תגובה

Rate this review

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. רינה

    סקירה מקסימה.ספר מטלטל ומעניין.💝

      תודה יקירה, זה היה אחד הספרים היותר עוצמתיים ומעוררי ההשראה שקראתי לאחרונה.