ספר השמות האבודים – קריסטין הרמל

ספר השמות האבודים
הוצאה:
Published: 2022

ספרים לוקחים אותנו לזמנים אחרים ולמקומות אחרים.

שנת 2005
אווה אברמס בת ה- 86, היא ספרנית ותיקה שמתגוררת בפלורידה.
יום אחד עולמה מתהפך עליה כאשר היא נתקלת במקרה בכתבה אודות ספרן גרמני בשם אוטו קון שעובד בספריה המרכזית של ברלין והוא טוען שמשימת חייו היא להשיב ספרים שנבזזו על ידי הנאצים לבעליהם החוקיים. ספר אחד מדיר שינה מעיניו, הספר נקרא: "איגרות ובשורות". הספר ראה אור בפריז בשנת 1732 ויש בו חידת צופן מרתקת שאיש לא מצליח לפענח וקון היה שמח לגלות מי בעליו של הספר, מה משמעות הספר ואיך הוא הגיע לידי הגרמנים במהלך המלחמה?
אווה מכירה טוב מאד את הספר הזה, כבר שנים שהיא מחפשת אחריו. הכתבה מחזירה את אווה שישים ושלוש שנים אחורה בזמן לפריז בזמן מלחמת העולם השנייה.

שנת 1942
אווה טראוב היא סטודנטית יהודיה בת 23 שלומדת בסורבון ועובדת על הדוקטורט שלה בספרות אנגלית. היא מתגוררת בפריז ברובע המארה עם הוריה הפולנים והם בקושי שורדים את הרעב והעוני.
יום אחד חבר ללימודים מזהיר את אווה שעומדים להיות בקרוב מעצרים של יהודים שלא נולדו בצרפת והוא מציע לאווה לברוח זמנית עם הוריה למקום מסתור מחוץ לפריז.
אווה מזהירה את הוריה מהגרמנים ואביה מבקש מאווה שאם יקרה משהו, שתגיע אל הבוס שלו כדי שידאג לה לתעודת זהות מזויפת ואיתה היא תוכל לברוח לאזור החופשי בצרפת.
יומיים לאחר מכן, אביה של אווה שעבד כמתקן מכונות כתיבה, נלקח מביתם באישון לילה על ידי המשטרה הצרפתית ואווה ואמה שלא נמצאות בבית מצליחות להינצל.
למחרת אווה מצליחה בעזרת הבוס של אביה לזייף תעודות עבורה ועבור אמה והשתיים עולות על רכבת מחוץ לפריז שאמורה לקחת אותן לדרום צרפת.
אחרי נסיעה מורטת עצבים שבה הן מקוות לא להיתפס על ידי חיילים גרמניים הן מגיעות לאוריניון, עיירה קטנה ופסטורלית שחבויה בין גבעות והן מוצאות מקום ללון בו.
אווה מקווה שהיא ואמה יוכלו לעבור את הגבול לשוויץ ועל הדרך לעזור לאביהן להשתחרר מהמעצר שלו אבל שמועות אודות הכישרון האומנותי שלה לזייף מסמכים מגיעות לאוזניים הנכונות ומציבות את אווה בדילמה קשה.
אווה היא מטבעה אופטימית ומלאת תקווה והיא מחליטה שהיא לא מסוגלת להתבונן מהצד ולראות כיצד החיילים הגרמנים פוגעים בילדים חסרי ישע והיא מחליטה להציל אותם ולזייף תעודות עבור ילדים יהודים שאמורים לעבור את הגבול לשוויץ.
אווה מתחברת לבחור צעיר ואמיץ בשם רמי שעובד כזייפן ומלמד אותה את רזי החיים המזויפים ואיך להתנהל כשמסביב יש לא מעט רוחשי רע שיעשו הכל כדי להפיל יהודים.
לאחר שאמה אומרת לה משפט שנחרט עמוק בלבה: "הם מוחקים אותנו ואנחנו עוזרים להם." אווה מחליטה להילחם כדי לשמר את שמותיהם האמיתיים של הילדים כדי שאחרי המלחמה יוכלו למצוא את הוריהם אבל כיצד אפשר לעשות זאת מבלי לסכן את חייהם של כל הנפשות הפועלות?

העלילה נעה בין חייה של אווה בעבר בשנת 1942 ועד לסוף המלחמה לבין חייה כקשישה אמריקאית בשנת 2005 שטסה לברלין בעקבות ספר השמות האבודים.
אהבתי את דמותה של אווה. היא הייתה אמיצה, מלאת תושייה, מקצוענית וקפדנית והאמינה שהאמת נמצאת בפרטים הקטנים.
אהבתי את הקשר המיוחד שלה עם רמי. הוא היה כמו חתול עם תשע נשמות שיודע להסתדר ויש לו קשרים בכל המקומות הנכונים.
קריסטין הרמל מכניסה אותנו לחיים בצרפת במהלך מלחמת העולם השנייה, לאובדן, הכאב והמחיר הכבד שנושא כל אחד בעקבות פגעי המלחמה.
וכמו בספרה "המתיקות שבשכחה" היא מדגישה את אומץ לבם וטוב הלב של אנשים שעזרו ליהודים בזמן המלחמה ואת תמיכתה של הכנסייה והכמרים בסיוע להצלת יהודים וגם חושפת רשת ריגול ואת פועלם של אנשי המחתרת שעבדו במשך שנים מאחורי הקלעים כדי לתרום למאמץ המלחמתי תוך כדי סיכון חייהם.
הספר כמובן מבוסס על סיפור אמיתי וחושף את הזייפנים בתקופת מלחמת השנייה שהצילו נשמות רבות ואומץ ליבם הזכיר לי סיפורים רבים אחרים של אנשים טובים ומלאי תושייה בזמן המלחמה כמו אוסקר שינדלר והדמויות שכיכבו בספרים "האדריכל מפריז", "תחת שמי ארגמן" וה"זמיר".
קראתי את הספר בנשימה אחת והיו בו קטעים שקשה היה לי לעצור את הדמעות. בסיום הקריאה עלה לי לראש המשפט הידוע: "המציל נפש אחת, הציל עולם ומלואו".

קריאה מהנה.

כתיבת תגובה

Rate this review